עמק הלכה בני-ברק (ע"ר) ואח' נ' קסירר ואח'

החלטה

1.מונחת בפני בקשה לדחיית התובענה על הסף כנגד הנתבע 4 (להלן: "הנתבע") לכתב התביעה- מר ישראל אברהם.

בבקשתו, מעלה הנתבע טענות רבות, אשר בחלקן נוגעות אך אליו אישית ובחלקן נוגעות להמשך קיומו של ההליך כולו.

2.בבקשתו, טוען הנתבע כי כתב התביעה אינו מגלה כלפיו כל עילה, באשר אינו בעל זכות כלפי הקרקע אשר במחלוקת והתובעים אף לא מפרטים בכתב התביעה מהו מעמדו בנכס ולפיכך, ממילא אין כל נפקות בסעד הצהרתי כלפיו. לטענתו, אין לו כל זיקה לנכס ו/או מעמד שיקנה לו את האפשרות להסכים או להתנגד לתביעה.

בנוסף, טוען הנתבע באופן כללי כי המשפט הישראלי אינו מכיר בזכות שימוש מכוח שנים- הזכות היחידה הנקנית מכוח השנים הינה זיקת ההנאה אשר אינה מקנה החזקה בנכס וכן מרוץ השנים נעצר עם התנגדות הבעלים.

עוד טוען הנתבע, כי התובעים הגישו במשך השנים הליכים שונים בגין עילה זו, כאשר בעלי הדין מתחלפים על מנת לתעתע בבית המשפט. לטענת הנתבע, הליכים אלה נסתיימו זה מכבר בפסק בוררות אשר קבע כי הנכס שייך לנתבע 1. פסק הבוררות אושר ושתי בקשות רשות ערעור שהוגשו כנגדו- נדחו.

מאחר ואושר פסק הבוררות ובית המשפט חתם על פסיקתא לפיה על התובעים לפנות את הנכס ולהעביר את החזקה בו לידי נתבע 1, הרי שתביעת התובעים להצהרה בדבר זכותם להשתמש בנכס אינה רלוונטית עוד ולפיכך יש לדחותה.

3.מנגד, טוען ב"כ התובעים כי תובעים 2,3,4 לא היו צד לכל הליך משפטי ובכלל זה, אף לא לפסיקתא האמורה וכי התביעה הוגשה בהתאם לקביעת כב' בית המשפט העליון מיום 7/3/12 אשר קבע כי במידה וצד שלישי מוצא עצמו נפגע מהליך הבוררות, עליו להגיש על כך תובענה מתאימה.

4.עוד נטען כי דין הבקשה להידחות מן הטעם שלא צורף אליה תצהיר ערוך כדין.

נטען כי התביעה כנגד הנתבע הינה מוצדקת מאחר והיה שותף להליך מרמה כנגד התובעים, כאשר לכאורה הציג עצמו כחוקר אשר גילה כי אחד מן היורשים החוקיים- מר ויליאם קליין- נעלם בהודו, בעוד בפועל, היורש נמצא חי וקיים כשהוא מתגורר בניו יורק ורק לאחר מכן התברר שהנתבע הינו שכן של מר יצחק ברכר, המצהיר וחבר קרוב ומתפלל באותו בית הכנסת עם הנתבע 1.

5.בתשובה, טוען הנתבע כי אמנם נטען שתובעים 2,3,4 לא היו צד לפסיקתא, אלא שטענה זו איננה אמת שכן משיב 3 בפסיקתא הינו "עמותת חסידי סטראשאלא ו/או מתפללי בית הכנסת דגור ו/או בית מדרש עמק ההלכה". בנוסף, לבקשתו לא צורף תצהיר באשר הינה נסמכת על החלטות שיפוטיות ועל האמור בכתבי בי- דין.

6.באשר לטענות לגבי היורש הנטען- ויליאם קליין, טוען הנתבע כי אין מקום להעלאת טענת תרמית בשעה שהתביעה הינה תביעה להכרזת זכות שימוש בנכס; התובעים לא המציאו כל יפויי כוח לפיו מוסמכים הם לטעון בשמו של ויליאם קליין וכן לא הצליחו להביאו לאף לא אחד מן הדיונים שהתקיימו בהליכים משך שני עשורים.

בנוסף, טוען הנתבע כי כנגד התרמית לכאורה, הוגשה נגדו תביעה נפרדת בידי התובעים ולפיכך, אין מקום לדון בעילה זו במסגרת הדיון שבפני.

7.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, סבורה אני כי בטרם אכריע בה לגופה - יש לקבל את הבהרת התובעים האם הנכס פונה; מי מחזיק כיום בנכס ומדוע התביעה כפי שהוגשה בפניי עדיין רלוונטית. זאת, מבלי להכריע בשלב זה בטענות הנתבע 4 בדבר זהות הצדדים; מעשה בית דין וכו'.

כמו כן, אם מי מהנתבעים האחרים מבקש להצטרף לבקשה, בין היתר לנוכח ההחלטות האחרונות של בית המשפט העליון והמחוזי, יש לעשות כן. התגובות, ההבהרות ובקשות ההצטרפות יוגשו תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. לאחר קבלת עמדת התובעים ויתר הנתבעים, אשקול את הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ב, 08 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: